פסק-דין בתיק ת"א 1079/02

1.         עניינה של תובענה זו הוא במקרקעין אשר התובעים טוענים לזכויות בהם                      (להלן: " המקרקעין"), בניגוד לרישום בלשכת רישום המקרקעין (טאבו).

בישיבת קדם משפט שהתנהלה בפני כב' השופט עדי אזל ז"ל נקבע כי: " המשפט יעסוק                בשאלה היחידה האם יש לבטל את הליכי ההסדר מחמת תרמית" (ישיבת בית המשפט                מיום 23.6.2004, עמ' 12 לפרוטוקול).

טענות התובעים

לגרסת התובעים, סבם (תאופיק סרסור) - כאחד מארבעה צאצאים - היה בעל הזכות להירשם כבעלים של רבע מכלל הזכויות של הוריו, ובכלל זה זכויותיהם במקרקעין. זכויות אלה                הועברו במלואם בירושה לאמם (סלחה סרסור), צאצאתו היחידה. עם פטירתה של האם,            הועברו זכויות אלה במלואם לתובעים - כולם צאצאיה הבוגרים של האם ויורשיה.

לטענתם, הנתבעים - שהם קרובי משפחה רחוקים של התובעים  - " הסתירו" את קיומם                של זכויות אמם וסבם של התובעים, עליהם ידעו היטב, עת בוצע הליך הסדר במקרקעין                נשוא התובענה - לפי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969                         (להלן: " פקודת ההסדר") - החל משנת 1977.

התנהגות נטענת זו עולה כדי " מרמה" - המאפשרת לבית משפט זה להורות על תיקון                      רישום הזכויות במקרקעין לפי סעיף 93 לפקודת ההסדר, שזו לשונה: 

" שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במרמה                       או שזכות שהייתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו              שלא כשורה, רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על התיישנות תובענות,                       להורות על תיקון הפנקס, אם דרך ביטול הרישום או בדרך אחרת כפי שבית המשפט יראה לנכון...".

טענות הנתבעים

לגרסת הנתבעים, לתובעים ו/או לאמם המנוחה אין ולא היו כלל זכויות במקרקעין                      נשוא התובענה. כמו כן, מכחישים הנתבעים כי ביצעו " מרמה" במסגרת הליך הסדר המקרקעין.

בנוסף, לנתבעים טענות דיוניות כנגד הליך תובענה זו ובעיקרן: מחד - צירוף של מי                      שאינם בעלי זכויות במקרקעין כנתבעים, ומאידך - אי-צירוף חלק מבעלי הזכויות במקרקעין כנתבעים. 

דיון

2.         לפי ההלכה הפסוקה, לצורך תיקון רישום לפי סעיף 93 לפקודת ההסדר                               על המבקש להוכיח הן את זכותו במקרקעין והן את רכיב ה" מרמה", לרבות בדרך של מחדל -                 הסתרת זכויותיו של אחר במקרקעין (ע"א 486191 עיסה נ' סרסור, פ"ד מח (1) 441).                                     האם הוכיחו התובעים בענייננו את זכותם במקרקעין ו/או כי הנתבעים רימו אותם או את              פקיד הרישום בהסדר המקרקעין?

3.         גרסתם של התובעים בדבר זכויות במקרקעין נסמכת בעיקרה על מסמך יחיד                  בשפה הערבית משנת 1924, אשר נטען כי הגיע לידי האם המנוחה מקרוב משפחה של הנתבעים  סמוך לפטירתה בשנת 1997 (העתק המסמך צורף כ נספח ב' לתצהירי עדי התביעה).

לפי מסמך זה כלל עיזבונו של סבם של התובעים - בין היתר - מקרקעין אותם ירש מאביו            בשיעור של רבע מכלל הזכויות.

4.         התובעים לא הביאו כל פירוט על מקורו של המסמך הנ"ל, זולת האמור לעיל.                       לפיכך: אין לדעת מי ערך מסמך זה, על בסיס מה נערך, מהיכן הגיע לידי אמם של התובעים                            ובעיקר היכן נמצא המסמך המקורי - שכן רק צילומו הוצג בפני בית המשפט.

אף אם אתעלם כליל מכל פגמי המסמך שפורטו לעיל, ושעל בסיסו מבקשים התובעים                זכויות במקרקעין, גם מהפן המהותי אין במסמך זה די כדי לבסס את הזכויות הנתבעות.

ראשית, מסמך זה אינו מציין כלל פרטים ביחס למקרקעין - שיש בהם כדי לקשור בין המסמך לבין מקרקעין ספציפיים ובכללם המקרקעין נשוא התובענה. דבר זה נתמך גם בעדות התובע 5 עצמו - ריאד אחמד סרסור:

" ש. את המסמך הזה, איזה חלקה מהחלקות שאנו מדברים עליהן קשורה                             או שייכת למסמך הזה?

ת. הוא לא מדבר ספציפית על חלקות."

          (ישיבת בית המשפט מיום 15.3.2006, עמ' 11 שורה 26 לפרוטוקול)

שנית, לפי מסמך זה הסתלקה סבתם של התובעים מעיזבונו של בעלה לטובת שני אחיו -                  ולא עולה ממנו כי הועברו זכויות במקרקעין לטובת האם המנוחה, בתו של הסב המנוח.                   מכאן שאמם של התובעים אינה יורשת כלל מכוחו של מסמך זה.